מקלדת Jumboard מגיעה לסופר-פארם!

מי שהגיע לאירוע של טקונומי האחרון ודאי זוכר את Jumboard (היום: Webbe World), חברה שפיתחה מקלדת לפעוטות שמטרתה לעזור להם להישתלב בעולם המשחקים באינטרנט. המקלדת שהוצגה באירוע (אז אב טיפוס), משלבת ארבעה מקשים צבעוניים עליהם צריכים הקטנטנים להקיש בזמן המשחק על מנת לתפעל אותו. בכל משחק יופיעו אותם הצבעים שעל המקשים כדי ליצור סביבה מוכרת ופשוטה למתפעל הצעיר ביותר.

לשמחתי נאמר לי שהמקלדת תימכר בסופר-פארם בסוף נובמבר הקרוב! ולא רק בארץ, הפלטפורמה תושק במקביל באוסטרליה ובעוד מקומות בעולם.

המחיר המומלץ לצרכן עומד על 199.99 ש"ח, וכולל את המקלדת וחבילת בסיס של עשרה משחקים. יהיו עוד עשרות משחקים באתר במחיר ממוצע של בין 4.99 - 9.99 ש"ח למשחק. באתר החדש שיעלה בעוד שבועיים תהיה חנות משחקים שתתנהל כמו החנות של אייטונס. כל המשחקים פותחו, עוצבו והותאמו להתפתחות הפעוטות, הגרפיקה צבעונית ומושכת את העין, והמשחקים פשוט מקסימים (אפשר להתרשם מהוידאו המצורף). בנוסף, יוכלו ההורים לקבל מידע על השגי ילדיהם ובכך לעקוב אחר התפתחותם.

המקלדת מחליפה מקלדת רגילה ומפשטת את השימוש בה, ניתן לעבוד בלי מקלדת נוספת. השימוש האופטימלי הוא בלפטופ - מעל המקלדת הרגילה דבר שמייצר קשר עין מסך מיטבי. גם במחשב PC ניתן להחליף את המקלדת הרגילה ולהציב את המקלדת הזו מול המסך.

המקלדת מתחברת דרך USB ותמכר עם סיסמה אישית לכל משתמש. המשתמש ירשם בכניסה הראשונה לאתר וכל משתמש יוכל לשחק באופן חופשי במשחקים שקיבל ברכישה ובהמשך במשחקים נוספים שירכוש. המקלדת עובדת במודל של plug&play כאשר אין צורך בכל התקנה על המחשב.

ספרית ילדים חדשה בעברית לאייפד בשיתוף עם רשת פלאפון

כבר כתבתי בעבר על שתי ספריות לילדים בעברית לאייפד: "אצבעונית", ו"הספריה הקטנה". כל ספריה נוספת היא מבורכת לדעתי משום שככל שיותר ויותר אנשים משתמשים באייפד בארץ כך עולה הדרישה לתכנים בעברית.

הספרים של TabTale היו שם קודם לפי מיטב זכרוני אך לא יצא לי לכתוב עליהם. לשמחתי ראיתי שהם העלו אפליקציה של ספריה שלמה (ולא ספרים בודדים כמו האחרים), שבה אפשר למצוא כמה ספרים נהדרים לילדים, כמו 'זהבה ושלושת הדובים', 'הסנדלר והגמדים' ועוד ועוד. הספריה להורדה בחינם וספר אחד מתוכה בחינם גם כן. על כל השאר תדרשו לשלם וזה מודל שמאוד נפוץ בספריות ילדים אחרות.

אבל (ואחד גדול), אין אפשרות לרכוש ספרים מתוך האפלקיציה, וכל לינק הוא בעצם נפרד וחבל. מה שקורה בפועל זה שבנוסף לספריה, על כל ספר שתרכשו תתווסף עוד אפלקיציה לאייפד (מיותרת בעצם) שזה קצת מציק. הייתי מצפה לקבל גם מחיר אחר לכל חבילת הספרים. אני חושבת שבמידה וכל האפלקיציה היתה באמת מאוחדת לאחת, היה אפשר לעשות את זה. על כל ספר שמתווסף הייתי שמחה לקבל הודעה ופשוט לשלם בנפרד.

בכל אופן, שווה להוריד לא רק משום שמקבלים ספר חינם אלא גם מקבלים מבט אחד על מה שספרית TabTale יכולה להציע. הספרים אגב, גם אם יש לי ביקורת על חלק מהגרפיקה בהם, מאוד אינטרקטיביים ומתחת לכל אייטם וציור מסתתרת אנימציה כלשהי. משהו שאני בטוחה שהילדים שלכם יאהבו.

הספריה (באופן שדיי הפתיע אותי) היא בשיתוף עם רשת פלאפון.

להורדה כאן.

חיים בלי מוזיקה זה כמו פלאפל בלי טחינה

לא סתם פתחתי במטאפורה קלאסית שמתאימה לצרכן הישראלי.

על מנה של פלאפל תשלמו 10-15 ש"ח, אז איך זה שעל מוזיקה לא הייתם משלמים 20 ש"ח בחודש?

בלי הכללות, יש כאלה שכן משלמים, אבל הרוב יעדיפו ללכת ליוטיוב או אתרים פיראטיים ובלבד שלא יצטרכו להכניס פרטי כרטיס אשראי באינטרנט. למה? לא מצליחה למצוא תשובה מדוייקת. בבדיקה שערכתי באינטרנט קראתי שאחוז המשתמשים בכרטיסי האשראי באינטרנט בארץ גדל משמעותית, אנשים נוטים לשלם חשבונות ולרכוש חופשות (טיסות, מלונות וכדו) דרך האינטרנט. אבל מוזיקה? אנחנו עוד לא שם. ואולי זה לא קשור לכרטיס אשראי. אולי אנשים אוהבים לצרוך דברים בחינם. כן, נראה לי שזאת השערה מדוייקת יותר.

אני לא מתיימרת להיות קדושה. גם אני בזמנו (7 שנים אחורה) הורדתי שירים בחינם דרך אמיול וקאזה (קללות למחשב), ושנים יודעת למצוא את האתרים הכי מתקדמים ומוצלחים שיאפשרו לכם לשמוע ולהכין רשימות שירים שתוכלו להאזין להם בחינם כמה שרק תרצו. ולעומת זאת, מזה שנים שאני לא מורידה שירים למחשב. למה לי? עבודת פרך מיותרת. יש היום כל כך הרבה אתרים שמאפשרים לשמוע מוזיקה בסטרימינג מעולה דרך הווב או הנייד. על איכות המוזיקה אפשר להתווכח. רוב האתרים החינמיים עושים שימוש ביוטיוב ולכן איכות התוצאה משתנה מחיפוש לחיפוש, ובהרבה מקרים תיפלו על שירים בגרסאות קאבר או לייב - כאלה שממש לא בא לכם להקשיב להם. משום כך, אתרים בסגנון Spotify נוחלים הצלחה מידית. מודל סטייל Flickr: שלם גרושים בחודש, קבל את כל עולם המוזיקה האיכותי אליך למחשב או הנייד. זה עובד. ואני חייבת להוסיף שזה פשוט מרגיש נכון לשלם תמלוגים לאמנים שעובדים קשה בשביל שנהנה מהמוזיקה שלהם.

לצערי הרב Spotify לא עובד בארץ (ואולי כמו Pandora לעולם לא יעבוד), אבל האמת היא שלא צריך להתאבל כל כך כשיש שירותים מספיק טובים (ובעברית) פה בארץ. סביר להניח אגב שלא הייתי טורחת להוריד את הנגן של Spotify אבל אפליקצית הנייד נראית לי שימושית בהחלט. אז נכון, כזה דבר בדיוק לא קיים עדיין בארץ, אבל הנה המלצה לשני תחליפים טובים ובמחיר שלא קורע את הכיס.

לפני שנתיים בערך כתבתי על שירות שנקרא Youzik. שירות שאיפשר בזמנו לחפש שירים במאגר עצום של אלבומים, להקשיב לשיר ספציפי, או אלבום שלם, להכין רשימות, לשתף עם חברים ועוד. לאותו אתר היתה גם אפליקציית אייפון מעולה שהייתי ממש מכורה לה בנסיעות ארוכות. פשוט הייתי מחפשת אלבום כלשהו ושומעת אותו כל הדרך - היה תענוג. השירות נסגר אחרי תקופה קצרה (מידי) בעקבות שירותים גדולים יותר שעמדו בדרך. לשמחתי, אותו השירות חזר בדלת אחורית עם שירות אחר בשם 'ווליום'.

'ווליום' הוא פרוייקט חדש של סלקום שפותח בפניכם עולם שלם של מוזיקה. מאות אלפי שירים זמינים להאזנה מיידית מבלי הצורך להוריד שום דבר למחשב. מחפשים, בוחרים, שומעים. כל כך פשוט ונוח. אפליקציית mobile קיימת רק בווב, אבל היא עובדת לא רע בכלל (מלבד כמה באגים קטנים). ממשק האתר עצמו נוח וקל לתפעול, והעיצוב נעים לעין. חשוב לציין שההרשמה קצרה ולא מייגעת ושלא משנה מיהו מפעיל הסלולרי שלכם, סלקום לא מגביל את השירות למנוייו. (אבל במקרה ואתם מנויים בסלקום, הגלישה בשירות המוזיקה לא עולה לכם שזה בונוס לא רע מחוץ לאיזור בו יש WIFI חינם).

באופן קצת מוזר לא הצלחתי למצוא הגדרות שבהן אפשר לשנות שם יוזר או סיסמא. בנוסף, אחד הבאגים לא מאפשר לי לשנות את הגדרות הפרטיות, משהו שחובה לתקן באופן מידי.

עם זאת, אני מאזינה לשירות בסה"כ יומיים ואין מרוצה ממני. זה פשוט מקל על החיים - בלחיצת כפתור מגיעים לרשימות שירים ארוכות בין עם זה אלבום שבחרתם, או מצעד שמתנגן לו בכיף וזה לגמרי משדרג את זמן הגלישה/עבודה על המחשב.

וואלה מוזיקה הוא שירות שזכור לי היטב לפני כמה שנים טובות. בזמנו זה היה נראה בערך כך (מינוס הטקסט ההפוך)

וממש שזכור לי זאת היתה הדרך הטובה ביותר לצרוך מוזיקה ברשת. היית בוחר רדיו מסויים והיה נפתח לך נגן עם רשימת שירים שמותאמים לאותו רדיו שביקשת. השירות בזמנו ניתן בחינם, אבל היה מסתכם בתחנות רדיו, מצעדים וחדשות מוזיקה.

לאחרונה וואלה עשו קאמבק מטורף לערוץ המוזיקה והעלו גירסה חדשנית שקורצת לרדיו של פעם עם הרבה יותר אפשרויות האזנה. תוכלו להאזין ולצפות במאות אלפי התכנים שבאתר, לשמור שירים וקליפים לספריה האישית באופן בלתי מוגבל, ליצור אינסוף רשימות השמעה פרטיות, ועוד. אחד היתרונות בוואלה הוא שיש דגש על צפיה בוידאו, משהו שלא קיים ב'ווליום'. יתרון נוסף הוא האפשרות לרכוש מוזיקה ולהוריד למחשב האישי. אבל תנו לי לחשב את זה מהר בשבילכם: שיר אחד להורדה עולה בערך 4 שח - במחיר 5 שירים אתם כבר יכולים להאזין לאינסוף שירים במשך חודש שלם בחינם. תעשו את החישוב הנכון עבורכם. ב'ווליום' אגב אין רדיו, אבל מבחינתי אלו אותם פלייליסטים שיתופיים שהכינו אנשים אחרים שזה משהו שלא קיים בוואלה מוזיקה. שם תוכלו להאזין רק לרשימות שאתם הכנתם בעצמכם או לתחנות רדיו מוגוונות.

הממשק בוואלה גם הוא נקי, גדול ונוח למשתשמש. ההרשמה לעומת זאת יכולה להיות מאוד מעייפת בעיקר אם אין לכם חשבון קיים בוואלה.

אני מנסה לא לעשות פה השוואה יותר מידי בין השירותים כי שניהם נותנים בערך את אותו הדבר. לקוחות סלקום שמעניין להם מוזיקה מהנייד יעדיפו מן הסתם את השירות של 'ווליום' בגלל גלישה סלולרית שניתנת חינם. שני השירותים מציעים חודש חינם מתוך מנוי שנתי. 20 ש"ח/חודש.

מה שאני רוצה בעצם לעודד זה רכישת מנויים מסוג זה באינטרנט. המחיר באמת לא משתווה למה שמקבלים בתמורה. אני אישית קצת עייפתי מלהמתין לשירותים שלא ניתנים במדינות מסויימות. Spotify כמו Pandora יכול שלא לפתוח את שעריו בישראל לעולם, עדיף כבר שירות שתומך בעברית, נראה ועובד נהדר.

זה כמעט עולה לכם כמו פלאפל אחד בחודש...

מה הפלוס בגוגל פלוס?

אני אקדים ואומר שאני בעצמי עדיין מנסה להבין את הפלוס ברשת החברתית החדשה של גוגל+ שנחתה עלינו ממש בהפתעה. הפוסט הזה לא ינסה לשכנע אתכם להצטרף (קחו את הזמן), ולא ינסה להתיימר להבין את השירות תוך שבועיים ולהציג פה מדריך מלא למשתמש. אני רק הולכת לכתוב קצת מחוויית השימוש שלי עד עכשיו, ומה היה יכול להיות נחמד לקבל בהמשך (אולי פה חבויים הפלוסים האמיתיים).

קצת לא ברור התיזמון של גוגל. כשכולם כבר מאוד בתוך פייסבוק, הניסיון לפרוץ החוצה אמיץ למדי. אבל על פניו נראה שכל מי שמקבל הזמנה מרגיש שחייב לראות במה מדובר ומנסה. אז ניסיתי. וזה שאב אותי מיד פנימה לתוך דיונים ארוכים (לפעמים ארוכים מידי). אני מודעת לעובדה שאני לא דוגמה טובה, אבל אם חלק משמעותי מהחברים שלכם היה שם, גם אתם הייתם נשאבים. למה? כי זה חדש ומרגש ולאנשים פתאום יש כח להגיב ולהתייחס אחד לשני בעודם מבססים את מעמדם ברשת החדשה. ובעוד שבפייסבוק, נראה שאנשים הפכו להיות יותר פסיביים. או שכך רק נדמה לי.

אז מה זה גוגל פלוס? אם נסתכל על רשתות קיימות, אפשר לראות בזה שילוב מעניין של פייסבוק וטוויטר. הרושם הראשוני שמתקבל שזה נראה ממש כמו פייסבוק בצבעים אחרים. אבל זה לא ממש. הקונספט הכללי דומה בהחלט. אבל מנגנון החברות עובד כמו בטוויטר. מי שמוסיף אתכם יכול לראות את העידכונים שלכם כל עוד שיתפתם במעגל ציבורי. אתם מצידכם לא צריכים לאשר אותם. ממש כמו בטוויטר. בדף שלכם תראו רק את מי שאתם הוספתם למעגלים. והמעגלים הם כמו רשימות בפייסבוק. קבוצות של אנשים שאיתם אתם רוצים לשתף תוכן מסויים. אז בפייסבוק בעצם כל מה שאתם משתפים נצפה על ידי כל מי שאישרתם. בטוויטר, כל מה שאתם משתפים נצפה על ידי כל מי שעוקב אחריכם. בגוגל פלוס, יש לכם שליטה יותר טובה על מי שרואה את מה שאתם משתפים. הדרך ליצור מעגלים גם כן יותר פשוטה מליצור רשימה של אנשים בפייסבוק.

שמעתי לא פעם אנשים שאומרים על פייסבוק שהיתרון הגדול בו שהוא מרכז את הכל למקום אחד. זה לדעתי גם אחד החסרונות שבו. ככל שיש לכם יותר חברים, כך התוכן נערם וזה פשוט בלתי אפשרי לעקוב אחרי הכל. אני בקלות מפספת ימי הולדת, אירועים, תמונות.. והחיפוש פשוט לא טוב. אישית אני חושבת כבר מזמן שפייסבוק היו צריכים לפתוח שירותים חיצוניים למייל, לאירועים (לוח שנה), ולתמונות (הנה זה מגיע לאייפון עוד מעט). זה היה נותן להם נוכחות רחבה יותר בווב ולנו אפשרות טובה יותר לעקוב אחרי דברים. שירות שלגמרי היה יכול לסכן את ג'מייל למשל, היא פלטפורמת אימייל של פייסבוק מחוץ לרשת החברתית.

ולעומת זאת לגוגל, יש כבר נוכחות ענפה והמון שירותים שיכולים להתחבר לרשת החברתית החדשה שלהם. ופה הפלוסים העיקריים. חיבור מוצלח כזה אפשר לראות בפיקאסה. תמונות שמעלים לגוגל פלוס נכנסים אוטומטית לפיקאסה בסינכרון מלא עם כל התגובות.
האם נראה חיבורים מהסוג הזה בפלטפרומות אחרות של גוגל? אני בטוחה שכן. אני גם מאמינה שאת התגובות יהיה אפשר לקחת באיזשהו שלב גם לבלוגים ואתרים. ממש כמו בפייסבוק. אירועים יוכלו להסתנכרן עם לוח השנה של גוגל. פיצ'ר הhangout יהיה מובנה בתוך תוכנת הצ'ט של גוגל, ועוד תרחישים שנראים פשוט נכונים.

אבל, כנראה שהפלוס הכי גדול של גוגל הוא החיפוש. החיבור בין מה שתחפשו לבין מה שחברים שלכם אמרו באותו נושא, יהיה לדעתי הרבה יותר מדוייק וחזק ממה שקיים היום. וזה דבר שמרגש אותי. אני בעד אינטרנט רחב, רשת חברתית שהחיבור בה נמצא בכל מקום, ללא הגבלה.

אני אוהבת את פייסבוק, אבל בתוך תוכי, אני ממש רוצה שגוגל פלוס יצליח.

ספרים רבותי, ספרים. לאייפד!

בדיוק כשבא היה לי להתלונן על כך שאין מספיק אפליקציות בעברית לילדים, הבחנתי בהתנהלות מבורכת מצד שתי חברות שמגדילות את הספריות המאויירות שלהן לקהל דוברי העברית - הללויה!

נתחיל ב- Touchoo (ספריית אצבעונית) שהוציאו ארבעה ספרים חדשים, מוכרים ואהובים ממש אתמול:

(את דירה להשכיר אני עדיין לא מצליחה לראות בחנות)

חיש מהר הורדתי את "הבית של יעל" ואני חייבת להודות שהתמוגגתי מנחת. יופי של ניווט, מימין לשמאל (כמצופה מספר בעברית), קריינות נעימה, ומוזיקת רקע ענוגה של דיויד ברוזה הנהדר, היש טוב מזה? כן, אפילו המחיר אטרקטיבי. $3.99 לספר דיגיטלי, לעומת 40-55 ש"ח לספר הפיזי. אז יש כאלו שיגידו שאין כמו ספר אמיתי, כזה שאפשר להריח את הדפים שלו. אני מסכימה. אבל אני בעד גם וגם, כי אין לי ספק שהחוויה אחרת לגמרי ואפילו מעשירה כשמדובר בספר דיגיטלי באיכות כזאת גבוהה.

הורדה (יש גם לאנדרוייד)

הספר השני שהורדתי היום שייך ל"ספרייה הקטנה" שמחזירים לחיים את הספר המקסים "בוא אלי פרפר נחמד" עם השירים שאני אישית גדלתי עליהם, בידי המשוררת פניה ברגשטיין. גם פה חייכתי לעצמי בתחושת זיכרון נעימה, כל כך יפה לראות איך הדפים מתעוררים לחיים והופכים לאינטרקטיביים, תוך שמירה על האיורים המקוריים. מעולה פשוט!
מחיר הספר קצת יותר גבוה ($4.99) - אבל גם פה האיכות לא מאכזבת. מחיר מעודכן: $3.99

הורדה


דיי הופתעתי לגלות שישנה תחרות בין שתי הספרייות, בשתיהן תוכלו למצא את הספר: מעשה בחמישה בלונים - במחיר שונה..

10 טיפים לפרילנס המתחיל

אז החלטת לצאת לפרילנסריות סוף כל סוף - ברכות!

הרעיון הזה מסתובב בראשך כבר שנה, אתה רואה את כל החברים שלך קמים לא לפני עשר בבוקר, ומספרים על הניסיון שיש להם עם כל מיני חברות.. נראה שלכולם יש חיים מאושרים, מלבדיך. אם אתה שלם עם ההחלטה הזאת, אתה בדרך הנכונה. אם אתה מרגיש שאתה לא במקום הנכון, אולי משהו מחזיק אותך במקום שאתה לא בדיוק שייך לו.. תן לי לנחש: החברים, הסביבה הנעימה, הנוחות, המשכורת שדופקת.. אתה מפחד לעזוב, אבל די החלטת! אתה רוצה להיות חופשי ולעשות רק את מה שאתה אוהב! ברכות, כבר אמרתי? עכשיו חשוב שתדע - זה לא פשוט. אבל כן, זה עדיף על להיות מתוסכל ולקום כל יום בבוקר בתחושה של מיצוי אינסופי.

החלטתי לאגד כמה טיפים שאולי יעזרו. קצת מניסיון, קצת ממה שאני רואה מסביב. בנימה אישית אני יכולה להגיד שלא היה קל. אפילו סוג של הלם שנובע מחוסר הפנמה שמהיום, אתה זה שסוחב את עצמך. הכל יתקדם (או לא) בזכותך. תאסוף את כל האנרגיות החיוביות, תנשום עמוק ותקרא:

תהיה ויזואלי - אז יש לך חשבון בפייסבוק, אתה מקושר לחברים מהעבודה הקודמת, קצת עם משפחה, וכדו'. אתה לא אוהב לשתף אבל אתה שם. תבין, כל מה שאתה עושה ברשת יכול להשליך על העבודה שלך עכשיו. עכשיו אתה צריך להיות ויזואלי יותר, להביע דעה בנושאים שמעניינים אותך, לגלות הבנה ולנסות להיות מוביל בתחום שלך. פייסבוק לא מספיק לדעתי. בטוויטר יש קהילה מגוונת ומעניינת, תנסה להשתלב, זה חשוב לך. בהנחה שהחלטת לעשות משהו שקשור לאינטרנט, אפילו אם לא, אולי שווה לך גם לפתוח בלוג. לכתוב מידי פעם על מה שמעניין. לספר חוויות מהניסיון האישי שלך. כל אלו יעזרו לך לקדם את עצמך ברשת. אל תתעצל, אתה המראה של עצמך.

קשרים ושיתופי פעולה - לך לכנסים, מפגשים, וכל מה שרלוונטי לך כדי ליצור קשרים אם אנשים שיכולים להשפיע ולעזור. אל תציק, תבקש להיפגש עם אנשים שאתה גם יכול לתרום להם משהו - קח בחשבון שאנשים שיעזרו לך בוודאי גם ישמחו לעזרה בחזרה, אל תהיה נצלן. קשרים יעזרו לך למצא עבודה בקלות יותר, להיחשף ליותר אנשים, להתקדם, ובמקביל תוכל לעזור לאנשים אחרים. זה מן מעגל קסמים שכזה. קהילת האינטרנט בארץ מאוד תומכת, תמיד צריך אנשים מוכשרים ופנויים לעבודה.

תחליט כמה אתה שווה - אחד הדברים הקשים זה לתמחר את עצמך. בעיקר בתחילת הדרך. מצד אחד אתה יודע שהמצב בארץ לא קל, מצד שני אתה צריך להתפרנס. תלך אם האני מאמין שלך פה. זה תהליך שלוקח זמן אגב. המעבר משכיר לפרילנס קצת מבלבל בהתחלה, לוקח זמן להתאפס ולהגיע למשכורת שמתאימה לך ואז אפשר להיפתח ליותר לאפשרויות. אחד הדברים שאני לא מציעה לעשות זה לראות כמה אנשים בתחום שלך לוקחים. רק אתה יודע כמה אתה שווה, זה לא משהו שהוא בר השוואה.

תהיה אמין - פידבק שלילי עובר מהר יותר מחיובי. אם מישהו לא מרוצה מאיך שעבדת איתו, אם לא שמרת על אתיקה מקצועית, אם פישלת, תתכונן לתוצאות ולפעמים הן הרות אסון. כך או כך אמינות מחייבת מבחינתי בכל מצב, אבל מהר מאוד תלמד שמה שאמרת לאחד יכול לעבור לאחר גם לא בצורה שנאמרה, לכן עדיף להתרכז בעבודה ולא בהכרח באנשים, זה אחד הטיפים הכי חשובים שאוכל לתת לך.

מוסר עבודה - אחד הדברים שחשוב לבדוק בשבועות הראשונים זה אם הבית מהווה מכשול לאיכות העבודה שלך. אם אתה פוזל לעבר המיטה, הטלויזיה וכל מיני דברים אחרים שמעוררים את סקרנותך, צא לעבוד בבית קפה או שכור משרד קטן. אם זה לא ריאלי מבחינה כלכלית, תנסה למצא בית אצל אחת החברות הקיימות. שמעתי על מקרים רבים בהם אנשים פשוט מקבלים מקום שקט לעבוד בחברה קיימת, אותם קשרים שדיברתי עליהם קודם לכן יכולים לקדם דבר כזה.

תחזור לאמיילים - אני מודה שלי היה קשה בהתחלה אבל מזמן למדתי שקשרים יכולים ליפול בגלל שלא חזרת למישהו. תבנה לך תוכנית עבודה, תכין רשימות, תאזכר את עצמך, ובלבד שלא תשכח לחזור לאנשים שמחפשים את שירותך. גם אם זה לא רלוונטי לך באותו הרגע, חשוב לחזור לאנשים ולהתנהל בצורה מקצועית.

תתכנן פגישות לחודש מראש - אם זה אפשרי תקבע פרוייקטים ארוכי טווח, כך תוכל לקבל תמונה כללית לגבי ההכנסות שלך. לוח השנה הוא החבר החדש שלך. אם יש לך אייפון, אייפד או כל מכשיר נייד אחר, תסנכרן את הכל כך שתדע תמיד את לוח הזמנים שלך. אם זה לא עוזר, תקנה יומן אמיתי (לא יאמן שהמלצתי על כזה דבר)

תקנה מדפסת - אני לא יודעת אם זאת רק אני, אבל אוהבת לעבוד עם קבלות אמיתיות, אבל גם במקרה שתעבוד עם שירותי רשת למינהם, עדיין יהיו הרבה דברים שתצטרך להדפיס לרואה החשבון, וכיוון שכל הוצאה חשובה, מדפסת היא אחד הדברים המועילים ביותר אצלי בבית. אם זה היה תלוי בי, הייתי מראה לרואה חשבון את כל הקבלות דרך האייפון אבל מה לעשות, הוא לא מקבל את זה :) טיפ נוסף הוא לאגור את כל הקבלות האפשריות. כל מה שהיה זניח כשהיית שכיר והגיע לפח זבל במהירות, שווה לך כסף היום (אולי).

תשאיר זמן לעצמך - תמלא את הזמן שלך בצורה כזאת שתאפשר לך להישאר מקושר וחשוף למה שקורה מסביב. אם לא תהיה מודע למה שקורה סביבך ולא תשאיר זמן לקרא בלוגים ועידכונים בתחום שמעניין אותך, אל תתפלא אם תשאר או תרגיש מאחור. זה לא מרוץ נגד השעון, זה משהו שאתה צריך להתרגל אליו היות ואתה הוא זה שמקדם את עצמך פה.

הכי חשוב: אל תתייאש! אם אתה מאמין שאתה צריך להיות פרילנס וזה מה שגורם לך אושר אבל עדיין לא מצליח למצא מספיק עבודה, תן לזה קצת זמן. לפעמים לוקח כמה חודשים כדי להבין את היכולות של תהליך של כזה. וכן, לפעמים מבינים שזאת היתה טעות והנוחות של משכורת זה משהו ששווה יותר מכל לחץ שאתה נמצא בו עכשיו. הכל תלוי בך. אם אתה מאמין שעשית צעד נכון, תעשה עוד כמה צעדים כדי להצליח להגשים את זה. לשמחתך, אפשר תמיד לחזור חזרה, אבל ברוב המקרים, מי שכבר חווה פרילנסיות, רוצה להישאר בה (כל עוד זה אפשרי).

בהצלחה!

הפוסט הזה מיועד לגברים ונשים כאחד.

והרי דבר המפרסם

לפני יומיים כתבתי סטטוס בפייסבוק ובו שאלה שהטרידה אותי זמן מה:

האם זה בסדר מבחינתכם שחברים שעקבתם אחרי בגלל עניין משותף (אם זה בפייסבוק, או טוויטר), יפרסמו דברים שקשורים בעבודה שלהם באופן שוטף, לא מבוקר במיוחד, ולעיתים גם מציק?

סביר להניח שכולנו עושים את זה, משתפים פוסטים מהבלוג האישי, מספרים על פרוייקט שנכנסנו אליו, מדברים על סטארטאפ חדש שאנחנו מעורבים פה. כל זה הרי לגיטימי, ואם עקבנו אחד אחרי השני שהרי רצינו לשמוע על כל זה. איפה מתחילה הבעיה לדעתי? כשמישהו שעקבת אחריו מחליט שזה בסדר להפוך את הדף האישי שלו לדף חברה שהוא יועץ בה, או כשמישהו מפרסם באופן שוטף בלוג שהוא פתח לחברה אחרת תחת הפיד האישי שלו שזה יכול להיות דבר אחר ממה שמעניין אתכם לראות, או שמישהו מתייג אותך באיזה פוסט שהוא רוצה שתראה, לא משנה שזה עלול לא לעניין אותך ועוד ועוד.

כמובן שזה בסדר במקרים מסויימים, אבל פתאום נוצר מצב שכל אחד מפרסם משהו ואתה מוצא את עצמך מגרד בראש איך בכלל התחלת לעקוב אחר הבן אדם הזה. מקרים קיצוניים יותר, וגם כאלה יש הרבה, הם החברים שמחליפים את תמונת הפרופיל שלהם ללוגו או משהו שמתקשר לחברה שמעצמך לא היית לוחץ עליה לייק.

אין לי פה עניין לדכא התנהלות של חברות ואירגונים בפייסבוק, אחרי הכל יש הרבה פעילות מבורכת ושווה לעקוב אחרי דפים שרוצים לקבל מהם עידכונים באופן ישיר. אני פשוט חושבת שיש אנשים שלא מפעילים שיקול דעת נכון, כאלה שלא פועלים מתוך אתיקה מקצועית, וגם כאלה שמנצלים את רשימת החברים שלהם לטובת מקום עבודה חדש, או ישן.

פייסבוק הוא האשם העיקרי. זה שנתן לכולנו כח ורק אז הכניס את הדפים המקצועיים. נוצר מצב שלאנשים יש הרבה חברים ומן הסתם עדיף לפרסם משהו תחת השם שלכם מאשר תחת דף של חברה שהתחלתם לנהל ובו 40 חברים.

ועכשיו אחזור לשאלתי ממקודם: איפה עובר הגבול? איפה הוא עובר מבחינתכם? תנסו לחשוב מעבר למה שמקובל אצלכם בפיד. אני אזכיר שאני לא מדברת על דברים שאתם מפרסמים מאז ומתמיד ומעניינים אתכם ואת מי שעוקב אחריכם. האם גם לכם יש את התחושה שהפיד הפך להיות דבר המפרסם?

איפה הגבול עובר אצלי:
גם בבלוג ומאז ומתמיד אתיקה זה אחד הדברים שחשובים לי. חברות שעובדות איתי יודעות שהן לא שוכרות את הכח השיווקי הפרטי שלי, אלא עובדות עם אדם שילמד אותן איך להגיע לשם (בין היתר) בעצמן. אם אתם עובדים עם חברה, מיעצים לה, או בעלי חברה בעצמכם, כדאי שתפרידו את התוכן במידת הצורך לקהילות שמתאימות לו. דפים לא יתרוממו מעצמם אם לא ישקיעו בהם תוכן ומאמץ להגיע לקהילה הנכונה. תפעילו שיקול דעת במידה ובא לכם למנף משהו דרך הפרופיל שלכם - יש אפשרות לעשות רשימות עניין בפייסבוק, הפוסט שלכם יכול להגיע רק לאנשים מסויימים אם אתם קובעים מראש.

אפשר לכתוב על זה מדריך שלם, אבל אני רוצה להישאר בפוקוס על השאלה הכללית.

האם גם אתם מרגישים שדברים משתנים, יותר מידי פירסומים שלא מרגישים כמו המלצות תמימות, יותר מידי אינטרס פרטי (ולא בהכרח משהו שאפשר ללמוד ממנו), תיוגים מיותרים ומציקנים במיוחד, וכו'. כל זה מרגיש לכם חברי?

הדיון שנערך בפייסבוק.