יום רביעי, 9 ביולי 2008

חדשות שמפגיזות



אני אקדים ואומר שאין לי עניין להשמיץ שום אתר חדשות בארץ (או בעולם) ושמטרת הפוסט הזה היא לחשוב ביחד איפה זה משתלב טוב ואיפה זה פשוט יותר מידי. לפני כן אני רק אסביר במה מדובר:

למשתמשי טוויטר שעוקבים אחרי עידכונים שבאים מכלכליסט (http://calcalist.co.il/) הוזרמו הבוקר כמויות גדולות מהרגיל של תכנים מהאתר בטווח זמן קצר למידי. התגובות הלא מפרגנות לא איחרו להגיע (גם שלי), אבל עד עכשיו נראה שכלכליסט לא שמים לב (כי ברגע שנותנים לתכנים לזרום מעצמם, סבירות גבוהה שאין שם מישהו פיזית שבודק את החשבון), או שפשוט לא היה הרבה מה להגיד בנושא.

אני דווקא בעד לקבל עידכונים מאתרי חדשות בשילוב עם הודעות מחברים ובאותה הזרימה. להיפך אפילו, ברגע שאני אראה את הלוגו של החדשות, אני אפנה מבט מהיר יותר כי סבירות גבוהה שהחדשה תעניין אותי - הרי אני זאת שעוקבת מתוך בחירה אישית. הבעיה היא שברגע שמתחילים לקבל כמה הודעות ברצף, זה מתחיל להטריד משום שטוויטר לא אמור להחליף לא את הביקור באותו אתר חדשות, ולא את קריאת הרסס שלו, הוא אמור לעדכן אותי מידי פעם בדברים החשובים באמת או/ו להזכיר לי לבקר באתר.

אתרי החדשות מאכלסים בתוכם כמות תוכן גדולה יותר מבלוג ולכן אי אפשר להתייחס לאותם כלים ברשת שעוזרים למשוך תוכן (פיד) בצורה אוטומטית לתוך החשבון בטוויטר ככלי שיעזור להם לצמוח, אפשר כן להתייחס אליהם ככלים נוספים. נוספים למה? לתקשורת שבין מי שעומד מאחורי החשבון לבין אלה שעוקבים אחריו.

לידיעת המשתמשים בטוויטרפיד (שזה כלי לגיטימי ומקובל), ניתן לווסת את מספר העידכונים עד לכדי מצב סביר:


בנוסף, עדיף ורצוי לברור משהו מעניין מהחדשות ולשלוח אותו דרך טוויטר בצורה ידנית. דבר נוסף אפילו יותר חשוב, הוא לגשת מידי פעם ולבדוק מה אנשים חושבים; אם זה דרך לשונית התגובות, או דרך מנוע החיפוש של summize, פשוט לבדוק כמה פעמים ביום את הלך הרוח מצד האנשים שקוראים אתכם. זהו ההבדל בין לקרוא אתכם דרך מקומות האחרים, ההרגשה שיש שם מישהו שמעניין אותו לשמוע מה אני אגיד בנוגע למה שפורסם, והדיון היותר תרבותי שיכול לצמוח מזה.

אני בהחלט אגב לא ממליצה להגיב לכל דבר קטן שנאמר. עם כל הכבוד לכל החברים בטוויטר, אני עדיין חושבת שלהגיב לכולם זה מצב בלתי אפשרי, אפשר כן להגיב איפה שצריך ולמי שרוצים. זה היופי שבפלטפורמה כזאת. אבל במקרה של כמה מאתרי החדשות בעלי חשבונות בטוויטר, לאו דווקא רק בארץ, אפשר בבירור לראות שאין שום אדם שמניע את החשבון , אז למה בעצם לטרוח להגיב דווקא בטוויטר?

המלצה נוספת לכולכם היא לפתוח חדר ב-friendfeed על מנת לקיים דיונים ארוכים יותר שזורמים על ידי כולם ולא רק על ידכם. אני יודעת שזה שירות שעוד חדש להרבה אנשים אבל זה הולך וגודל, ויגדל וזה מקום מאוד נוח להתחיל בו דיון שפתוח לכולם.

לאלה מכם שחושבים שלעבוד קשה בשביל 50-100 משתמשי טוויטר או פרינדפיד שעוקבים אחריכם זה מיותר, תחשבו שוב, משום שמכאן צומח האמון ואולי סוג התקשורת שאתם מייחלים לו.

תוספת קטנה:
אני מסתכלת על ההתרחשות סביב כלכליסט ואני תוהה אם כל התגובות היו במקום. אנחנו מתלוננים על האינטרנט הישראלי לא מעט ועד שכבר יש תזוזה, נראה שעדיין מחפשים את המקום בו אותו אתר יפול. אם אתם חושבים שאתם מכירים את הווב החדש, ציניות והשמצות לא תעזורנה, הכוונה נכונה - כן.

5 comments:

יובל אדם אמר/ה...

יש גם כאלה שמפנים לפוסטים שלהם בבלוג מכל מיני מקומות, ולא כולם בהכרח רק מקדמים את האתר שלהם בכוח :)
כל הכבוד על זה שלא רק ביקרת אותם, בניגוד לאנשים בשיחה שבה היינו.
אני חושב בפירוש שאם אתרי החדשות יבחרו במשורה את הכתבות שהם שולחים, זה יהיה ממש סבאבה כשירות.
יום טוב :)

ilan אמר/ה...

יופי של פוסט. ישר ולעניין.
כוונות טובות תמיד יובילו לדברים טובים.

Or-Tal Kiriati אמר/ה...

הי אורלי, קצת עשית לי סדר בבאלאגן. תודה. אני משתמשת בטוויטר בצורה נסיונית כבר זמן מה, ועדיין לא בטוחה למה לי בכלל. היום הצטרפתי לfriendfeed ובכלל קיבלתי סחרחורת.
המטרה, כתמיד, היא תקשורת. לכל כלי יש את השימושים והמטרות שלו, השפה, היעדים שלו - וכן, יש לפעמים נטיה לבלבל ביניהם. בגלל זה קוראים לזה "עקומת" למידה. נכון?

Riky cohen אמר/ה...

פוסט מצויין אורלי.

Majento אמר/ה...

כיף לראות דיאלוג שבו בלוגרים מלמדים מערכות תקשורת ותיקות את הניואנסים החשובים, תוך כדי פרגון במקום התלהמות